מספיק להציץ בפרופיל האינסטגרם שלי כדי לדעת כמה אני אוהבת קפה. אם אתם מכירים אותי, אתם יודעים כבר שאני גם כפר סבאית גאה! אבל לא הרבה יודעים שאחת האהבות המיוחדות שלי, היא שימור מבנים. במקרה השבוע קבעתי פגישה ב"לחם ארז" בעיר וברגע שנכנסתי, ידעתי על מה הולך להיות הפוסט הבא שלי.
משנה א' בפקולטה לארכיטקטורה באוניברסיטת תל אביב, התחלתי להתעניין בשימור מבנים. את הקיץ בין שנה שניה לשלישית העברתי בכסיסת ציפורניים, עד שקיבלתי את ההודעה שהתקבלתי לסטודיו לשימור של הפרופ' לאדריכלות – אמנון בר-אור. הסטודיו היה מרתק. שימור הוא נושא עדין, מלא רבדים של מידע קיים ונעלם, שמתחברים לריקמה אחת מיוחדת במינה.
תארו לכם הזדמנות להסתכל על מבנה ישן עם משקפי קסם. לראות היטב את השכבות של ההיסטוריה והתרבות שמתגלמות באדריכלות עצמה. לחזור אחורה בזמן, לפענח איפה היה חלל הכניסה, חלל האירוח, היכן מוקם המטבח המקורי. להצליח לשמוע בדמיון את המוזיקה המתנגנת, להריח את האוכל. לזהות את הדלת המקורית, מגולפת ומפורזלת מחומרים ששרדו, ועכשיו, כל אלו רק מחכים שנאפשר להם להתחיל לספר את הסיפור שלהם, ולחבר לו פרק המשך.
על קצה המזלג
המושבה כפר סבא בשנות ה-40 היתה מורכבת מרחובות ספורים, וכל בית שנבנה בה חיזק בעוד יתד את הנוכחות שלה בקרקע. ב-1910, דוד לונברג נער צעיר עם חזון הגיע לבקר עם אביו את הנחלה שקנו ונטעו במושבה. הוא ישר התאהב במקום והחליט להישאר. יחד עם אחיו ושאר תושבי המושבה, הם החלו לפתח את האזור וגם בנו את הבית ברוטשילד 55. את הבית קיבלה אחותו אחרי חתונתה עם יצחק אפשטיין, והוא זכה לכינוי בית אפשטיין. בני הזוג היו מעורים בקהילה המקומית ותרמו רבות לעיר. עם מותם ירשה אחייניתם את השטח, והמבנה נשאר נטוש שנים ארוכות.
שחר חדש
מרכז העיר של כפר סבא באותם שנים הזדקן. קניונים שנבנו בשוליה החלישו את העורק המסחרי והחשוב של רחוב ויצמן ואף אחד לא התעניין בנכס הנפלא, עד שתקווה קטנה התעוררה. רשימה של 50 מבנים בעיר נכנסה תחת כנפיה של המועצה לשימור אתרים, ובית אפשטיין החשוב, (לצידו של בית הפועלים, הלא הוא קולנוע עמל) היה ביניהם. מאותו הרגע החלה פריחה עדינה ומבורכת של המרכז, יחד עם חצר השוק שזכתה לעדנה, שיקום מבנים נוספים באזור והיד עוד נטויה.
יזם חכם וחרוץ זיהה את הפוטנציאל, קנה את המקום והשאר היסטוריה. שילוב של טיפוח הנכס במרוצת השנים הרבות על-ידי בעליו, לצד הקפדה על שימורו מצד היזם, הבטיחו חוויה נפלאה במקום. המקום שופץ והוסב לבית קפה מיוחד, מאובזר במרפסות מקסימות עם דק מלפנים ומאחור. שיחזור הפריטים, שימור הרצפות, הפתחים, החלונות והדלתות מאפשרים את החיבור הנוסף של הרבדים עם הכאן והעכשיו.
המבנה חזר לחיים והוא שוקק באנשים צעירים לצד ותיקי העיר, מוזיקה טובה, שטוף באור נפלא בכל חלל, ריח של אוכל מעולה ואפילו הצבעים של הממרחים במעדניה משתלבים נהדר למרקם אחיד. כאלו דברים באמת מרגשים אותי. מזכירים לי את המהות של האדריכלות. חיבור אמיתי שגדול מסך חלקיו.
ואם אתם רוצים לקרוא ולהרגיש עוד מהמושבה של פעם, אל תפספסו את החנות המיוחדת הזו בלב העיר, מרחק של 3 דקות הליכה משם.
מכירים עוד סיפורים מעניינים על מבנים בעיר שלכם? שלחו לי!
